מתי מתחילה ההנקה ? הגוף שלנו מתחיל לייצר עבורנו את השדיים כבר בגיל ההתבגרות, שם נוצרת רקמת שד שתשרת אישה במהלך חייה. בתחילת ההריון ישנה גדילה מואצת של הרקמה עד לשבוע 16 שם היא מוכנה ובשלה להנקה. לאישה בהריון, כבר בסביבות שבוע 16, יש חלב בשדיים המותאם לצרכי התינוק שלה. זה מדהים שהגוף מכין את עצמו כל כך מוקדם כדי להזין ולטפל בתינוק הרבה לפני שהוא בכלל יכול לאכול את החלב שהאמא מייצרת.
ואז, בימים הראשונים אחרי הלידה, השלייה יוצאת והגוף מתחיל בתהליך ייצור מוגבר ומותאם של החלב אל התינוק. בתהליך שיקרה בימים הראשונים אחרי הלידה, ישליך על כמויות החלב בהמשך הדרך ולכן הימים הראשונים חשובים מאוד לתהליך ייצור החלב, אבל!
זה לא אומר שאם מסיבה כלשהי, אישה שלא הצליחה להניק בימים הראשונים, לא הצליחה להגיע אל התינוק שלה (בדרך כלל מסיבות רפואיות) היא לא תצליח להניק בטווח הארוך.
בימים הראשונים אחרי הלידה, הגוף יגביר את רמות הפרולקטין וייצר קולטנים על נדיות החלב כדי לייצר עוד ועוד חלב עבור התינוק שלך
ובמקביל, קורים המון דברים
את עייפה, את כאובה, את מתוסכלת, לפעמים את לא ממש מצליחה, יש לילות קשים ובקרים קצת פחות קשים, יש המון חוסר הבנה וחוסר ביטחון, יש זמנים מאוד מבלבלים.
התקופה הזו, 6 השבועות אחרי הלידה יכולים להיות מטלטלים מאוד, מעייפים מאוד ובעיקר מערערים. על פי מחקרים, רוב הנשים שיתחילו להניק ויפסיקו בגלל "חוסר הצלחה בהנקה" יפסיקו בשלב הזה.
השלב הזה, הקשיים של ההתחלה, בעיני, יגידירו את חווית ההנקה לטווח הארוך.
מה שאישה צריכה יותר מהכל בשלב הזה הוא תמיכה, איכותית, מקצועית ואמיתית.
מה שאישה צריכה זה מידע מדוייק ונגיש אבל גם מותאם אליה
הסביבה שלנו מלאה במידעים לא מדוייקים ומלאים במיתוסים, ואז נשים מקשות על עצמן בגלל מידע לא נכון.
לדוגמא: מה מותר או אסור לאכול בהנקה
המיתוס אומר שצריך להמנע מכל מיני מזונות - ואז נשים שגם ככה בקושי מוצאות רגע לעצמן צריכות גם להאבק במה שמותר או אסור להן לאכול
לאומת זאת, במציאות, לאישה מניקה מותר לאכול הכל בלי הגבלה (למעט אלכוהול) ואחרי תקופה של הריון שבה נמנעה מכל מיני מאכלים, פתאום אפשר להנות מהאוכל עם פחות חששות.
לפעמים ההבדל הזה, בהבנה של מה מותר ומה אסור הוא בעצם המהות והעומק של הקשיים שנשים חוות.
עוד מיתוס וחוויה שאני באופן אישי עושה הכל כדי לשנות היא המשפט האלמותי (לצערי) "בהתחלה זה כואב לכולן" שבו נשים מרגישות שזה הגיוני ונורמלי שההנקה היא סבל מתמשך ושאין מה לעשות
נשים מגיעות אלי לפעמים עם "חורים" בפטמות בגיל 3 שבועות ואומרות לי שככה הפטמות משלהן מההתחלה, וזה כואב לי בלב! כי זה לא אמור להיות, כי אם הן היו יודעות, הן היו באות קודם, כי אם הן היו מקבלות תמכיה מקצועית והנחיה נכונה זה לא היה כואב ככה.
25% מהנשים שמפסיקות להניק, מפסיקות בגלל כאב
זה כואב לי בלב, באמת באמת באמת.
אישה שתחצה את קו ה- 6 שבועות בהנקה, תוכל הרבה פעמים "לעלות על הגל" ולהניק בצורה קלה ונעימה יותר. אישה שתקבל מידע ותמיכה נכונה, תוכל להנות מההנקה בטווח הארוך, אישה שתדע ותקבל מענה לשאלות (גם אם הן טיפשיות בעיני הסביבה) תוכל להרגיש ביטחון מול התינוק שלה, אישה תשהה בחברת נשים נוספות במצבה (פחות או יותר) תקבל ביטחון ונירמול למצבים שבהם היא נמצאת
אצל כולן זה קשה, כולן עייפות, אצל כולן זה עובר!
אבל מי אמר לך את זה בקפיצת גדילה של גיל שבוע ? מי אמר לך את זה באמצע הלילה כשבכית מרוב עייפות, תסכול, כאב והורמונים.
אני מבקשת ממך, מתחננת ממש
אם את בהריון, תתכונני גם להנקה
אם את אחרי לידה, קחי חלק במפגשי אמהות
אם את מניקה, קחי לך יועצת הנקה ותקבלי עזרה מקצועית - אם אחת לא עזרה, קחי אחרת, אבל קחי.
נשים רבות שאני מלווה במסע של ההנקה שלהן, מגיעות שבורות ולא מאמינות שיצליחו
ואז כשאני פוגשת אותן חצי שנה אחרי "בטעות" הן אומרות "אני עדיין מניקה וזה בזכותך" אני שונאת את המשפט הזה, כי זה מטיל עלי יותר מידי אחריות ביחס לעבודה המדהימה שהן עשו
הדבר היחיד שעשיתי במפגשים שלי עם אותן נשים זה תמכתי בהן, נתתי להן מידע, נתתי להן ביטחון
במסע הזה של ההנקה, שמתחיל ברגע שאת יולדת את התינוק שלך (או קצת קודם) יש רגעים (בעיקר בתחילת המסע) שהדרך קשה ומפותלת. ומה שאישה הכי צריכה ברגעים האלה, זו יד שתחזיק אותה, שתכוון אותה, שתלווה אותה.
ואחרי שעוברים איזשהו חלק במסע, פתאום הדרך קלה וברורה ואפשר אפילו להרים את העיניים ולהסתכל על הנוף, להנות מהשקיעה.
למדי את המלווים שלך מה את צריכה במסע שלך, קחי לך מלווים שתבחרי שילוו אותך במסע שלך, תאמיני בתינוק שלך ובגוף שלך במהלך המסע ותזכרי, שתכף תגיע השמש ותראי את כל הנוף.
Comments